חרדת נטישה בקרב ילדים הינה תופעה במסגרתה ילדים חוששים להיפרד מהוריהם ו/או מהמטפלים שלהם. הדבר נחשב שכיח ותקין בקרב תינוקות ופעוטות בגילאי שבעה חודשים בהם מתחילים הילדים לגלות סימני זהירות שיכולים אף להגיע לסימני מצוקה בקרב אנשים בלתי מוכרים. התופעה מגיעה לשיאה בגילאים שבין 14 עד 18 חודשים ומתפוגגת, לרוב, אחרי גיל שנה. חשש זה מסמל למעשה הבנה קוגניטיבית והבדלה בין אנשים מוכרים לכאלו שאינם מוכרים. אלו הן תופעות ידועות ומתרחשות בשל העובדה כי הילדים הופכים בגילאים הללו ניידים יותר, "מתרחקים " יותר מהוריהם וחוששים ללכת לאבד את קרבתם.

ילדים בגילאים בוגרים יותר, גילאי הגן ובית הספר, אשר מפתחים הפרעת חרדת פרידה או נטישה, נחשבים לתופעה מורכבת ובעייתית יותר. חרדה זו מאופיינת כבעיה כאשר היא נמשכת למעלה מחודש, איננה אופיינית לגיל ומפריעה לילד ולהוריו גם יחד. הסימפטומים המרכזיים שנלווים הם המצאת תירוצים למניעת פרידה, דאגה לכך שההורים ייפגעו, חוסר רצון לישון אצל זרים ללא הורים, סירוב ללכת למסגרת החינוכית וכו'.

במקרים מסוג זה, כדאי לנסות לפעול באחת מן הדרכים הבאות:

1. יש לומר לילד שלום בקצרה מבלי למשוך את הזמן.
2. מומלץ להרגיע אותו לפני הפרידה בפעילות מהנה.
3. במידה ונפרדים ממנו בסביבה חדשה, עם מטפלת חדשה או עם אנשים זרים, יש להקדיש זמן לילד ולהכיר לו את האנשים והמקום החדש. כך, הוא יחוש רגוע ובטוח יותר כי הוא נמצא במקום מוגן ובקרבת אנשים נחמדים יותר.
4. מומלץ לתת לילד צעצוע או חפץ מוכר שהוא אוהב כדי להגביר בו את תחושת הביטחון – אפשר להפסיק את השימוש בחפצים אלו בהמשך.
5. יש לעזוב את הילד בפנים רגועות ומחויכות ולא לחשוף ארשת הדאגה הקיימת. הדאגה עלולה לעבור אל הילד ולהפוך אותו לחסר בטחון.
6. יש ליידע את המסגרת החינוכית או המטפלים על חרדת הנטישה על מנת שיסייעו בעת הצורך בתמיכה רגשית.
7. כדאי לתרגל אצל הילד את הפרידה על ידי עידודו בתהליך הפרידה שלו מכם, כך הוא יחווה בעצמו את הפרידה. התנסויות של פרידה ומפגש מחודש חיוביות בניגוד להתעלמות מהן.
8. אסור לבקר את הילד על הקשיים שהוא חש בנוגע לפרידה – לא בהתנהגות ולא בדיבור. כדאי למצוא ולקרוא לו סיפורים אודות ילדים או חיות שחששו מפרידה ועכשיו הם כבר לא מפחדים. הילד יזדהה עם מקרה כזה ויבין שהוא לא היחיד שמפחד מפרידה מהוריו היקרים.
9. יש לעודד את הילד ולהחמיא לו במאבקו על מנת להגביר אצלו את ההערכה העצמית. תשומת לב חיובית תמיד עוזרת ובוודאי במקרה כזה.
10. והכי חשוב, אין מומלץ "לחמוק" כאשר הילד אינו שם לב מאחר ולאחר זמן הוא עלול להיות מבולבל כאשר הוא מגלה שההורה איננו לידו – משום כך, הפרידה הבאה תהיה קשה הרבה יותר…

.